החלטה בתיק ה"פ 44660-12-11

בקשה לעיין בתיק בית המשפט.

המבקש טען כי אין לו כל קשר לתיק, וכי הוא מבקש לעיין בו מטעמים משפטיים גרידא, משום שהוא מטפל בתיק המעלה שאלות דומות בענין אחריות  דירקטורים.

המשיבים התנגדו לבקשה. הם טענו כי המבקש לא נימק את בקשתו, ולכן לא הוכיח מהו האינטרס שלו לעיין בתיק.  המבקש לא הבהיר מדוע הוא נזקק לעיון, ומדוע הוא מבקש לעיין בכתבי הטענות ואינו מסתפק בהחלטות שפורסמו. על כל פנים, כך נטען, העיון המבוקש על ידי המבקש אינו רלוונטי, ואינו יכול לסייע לו בנושאים אותם הוא ציין בבקשתו, לאור ההבדלים בין התיקים. המשיבים הוסיפו כי עיון של המבקש בתיק עלול לפגוע באינטרסים שלהם - בזכותם לפרטיות ובסודות מסחריים שלהם.

דיון

זכות העיון של מי שלא היה צד לתיק בית המשפט מוסדרת בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) התשס"ג - 2003 (להלן: " תקנות העיון").

הנחת המוצא היא כי לכל אדם יש זכות לעיין בתיק בית המשפט. זכות זו נגזרת מעיקרון פומביות הדיון, שהוא " עיקרון יסוד בעל מעמד חוקתי בשיטתנו המשפטית" (ר' למשל בג"צ 10003/08 עו"ד תומר לוי נ. מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר, מיום 5.4.12, להלן: " פס"ד תומר לוי").

אף על פי כן, זכות העיון אינה זכות מוחלטת. תקנה 4 לתקנות העיון אף קובעת כי על מבקש העיון לנמק את בקשתו - ומכאן שאין מדובר בזכות מוחלטת שאיננה צריכה הנמקה.

אולם, לאור העובדה כי מדובר בזכות הנגזרת מעיקרון היסוד פומביות הדיון, ההלכה הפסוקה קבעה כי דרישת ההנמקה היא דרישה מינימאלית, והנטל שמבקש העיון צריך לעמוד בו הוא נטל קל יחסית (ר' רע"א 3626/06 דפנה ברזילי רביד נ. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מבוא העמקים, מיום 2.4.13). כך, בדרך כלל, נימוק לפיו העיון נדרש למבקש העיון לצורך התדיינות משפטית אחרת, היא הנמקה שדי בה כדי לאפשר לו את זכות העיון.

בפס"ד תומר לוי שנזכר לעיל, קבע בית המשפט כי:

" כבר נספק כי טענה שלפיה העיון דרוש למבקש לצורך התדיינות משפטית עם צד להליך די בה, בדרך כלל, כדי לעמוד בדרישה המינימאלית להנמקה. בהקשר זה אף אין הכרח כי המבקש יסביר כיצד העיון יועיל להתדיינות המשפטית האחרת".

המבקש במקרה דנן טען כאמור כי העיון דרוש לו לצורך התדיינות משפטית דומה אחרת. אמנם, בעניינו ההתדיינות המשפטית שהמבקש מקיים איננה עם צד להליך דנן. מעבר לכך, לגישתם של  המשיבים, השאלות המשפטיות אליהן מתייחס המבקש הן שונות מאלה המתעוררות בהליך האחר אותו הוא מנהל, ואינן דומות להליך דנן, נושא בקשת העיון.  המבקש ציין - הן בבקשתו והן בתשובה לתגובת המשיבים כי בהליך האחר אותו הוא מנהל מועלות טענות באשר לחובות הדירקטורים לפקח את האסיפה הכללית, שאלות הדומות לאלה העולות התיק דנן.

לטעמי, די בהנמקת המבקש, ואין בטענות המשיבים כדי לשלול מהמבקש את הזכות לעיין בתיק. אינני סבורה כי בית המשפט צריך להידרש באופן מופרט לבחינת השאלות המשפטיות שהמבקש מבקש לבחון במסגרת העיון בתיק, ודי בכך שאין מדובר בטענות מופרכות שאין להן כל קשר לתיק - כדי לאפשר למבקש את העיון המבוקש, כדי לבחון האם יש בו חומר שעשוי לסייע לו. כפי שיובהר להלן, העיון הזה כפוף לזכויות המשיבים, שיידונו להלן.

כאמור, זכות העיון אינה זכות מוחלטת, וככל זכות - היא כפופה לשאלת הפגיעה האפשרית בזכויות הצדדים האחרים. על בית המשפט לאזן בין הזכויות תוך שהוא רשאי גם לקבוע הוראות שיאפשרו הגשמה של מטרת העיון תוך פגיעה מידתית בזכויות ובאינטרסים של המתנגדים לעיון (ר' בג"צ 591/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ. שר המשפטים, מיום 8.10.09).

המשיבים טענו כי בתיק בית המשפט ישנו מידע שחשיפתו תפגע באינטרסים שלהם.

המבקשת בהמרצת הפתיחה, העלתה טענות כלליות לפיהן כתבי הטענות כוללים מידע פרטי של הצדדים לרבות מידע מסחרי, עותקים של פרוטוקולים מישיבות הדירקטוריון של החברה שאינם פומביים, תכתובות ועוד.

המשיבה 2 טענה כי בחומר שבתיק בית המשפט ישנו ישנו מידע עסקי רגיש שלה. מידע זה כולל בין היתר מסמכים פנימיים של המשיבה 2, פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון שלה שאינם פתוחים לעיון הציבור, מכתבים בין נושאי תפקידים במשיבה 2, חוות דעת פנימיות ועוד.

בתיק ישנו מידע נוסף שהוא פתוח ממילא לעיון הציבור, שהמבקש אינו זקוק לתיק בית המשפט כדי לעיין בו (מידע כדוגמת דיווחים מיידים לבורסה, דוחות עסקה וכיו"ב). 

המשיבה 2 הפנתה לפרוטוקולים שונים שצורפו, המכילים מידע אסטרטגי, מידע פנימי של חברות בנות של המשיבה 2, מידע רגיש בנוגע לתחרות, מידע בנוגע לאסטרטגית פעילות הקבוצה ועוד. המשיבה 2 אף הפנתה באופן ספציפי לפרוטוקולים בהם מצוי המידע האמור.

המשיבים 3-5 טענו כי כתבי הטענות כוללים מטבע הדברים מידע מסחרי שאינו בנחלת הכלל, ועלול להוות סוד מסחרי. טענות אלה לא פורטו, ואין ציון של המסמכים בהם מצוי המידע שהוא סוד מסחרי.